מאת: רו"ח אבי קדוש | פורסם: 08/12/2013
לייב בלינצקי עבד כשכיר בעמותה. נטען כנגדו על ידי רשויות המס שבנוסף למשכורתו (על פי תלוש השכר), קיבל גם סכומים נוספים ב"שחור". סכומים אלו לא דווחו לרשות המיסים ולא נוכה מס בגינם. לייב טען שהחובה לנכות מס ממשכורתו מוטלת על המעביד ולא על העובד ולפיכך, ככל שיש זכות לרשות המיסים לדרוש את סכומי המס בגין כספים אלו, היא קיימת כלפי המעביד בלבד ולא כלפיו כעובד.
בית המשפט קבע כי החייב במס הוא העובד. המעביד משמש כעין "צינור" בין העובד לבין רשויות המס לצורך העברת המס בגין משכורתו של העובד. אין בחיובו של המעביד כדי לבטל את חיובו של העובד במס בגין הכנסתו.
יש לדעת כי ייתכנו מצבים (ולא נדירים במיוחד), שבעת שייתפס עובד בעשיית קנוניה עם מעבידו לקבלת שכר מבלי לדווח על כך לרשות המיסים, הוא עלול לשלם מס, בסכומים גבוהים אף יותר מהכנסתו כולה. (המס יחושב מהכנסה "מגולמת" ובנוסף - על המס המחושב יתווספו הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות).
יצויין כי נושא זה נידון כבר בפסק-דין ישן (עמה 1015/98 יגאל וקנין נ' פקיד שומה ת"א) של בית המשפט המחוזי (משנת 2000, ע"י השופטת ברכה אופיר-תום), אולם הוא פס"ד חשוב ששכירים רבים אינם מודעים אליו.
המדובר בחברה בשם ש.דניאל בלדרים בע"מ (להלן: "החברה") שעסקה בשיווק שטחי פרסום לעיתון באמצעות טלמרקטינג, בה עבד יגאל וקנין (להלן: "יגאל") מספר שנים.
החברה הנהיגה שיטת תשלום עמלות לפיה רק כ-2,500 ¤ נרשמו בתלושי השכר וכל היתר שולמו ב"שחור" במזומן. כך היה לאורך מספר שנים, עד שבשלב מסוים החליטו בחברה לזנוח את שיטת התשלום האמורה והחלו להנפיק תלושי שכר על מלוא סכום המשכורת ה"אמיתית". בשנה זו "קפצה" פתאום משכורתו של יגאל מ-2,500 ¤ לכ-10,000 ¤ בחודש.
כשנתגלתה התרמית לרשויות המס, החברה הועמדה לדין פלילי ומשלא היה בחברה די כסף כדי לשלם את חובות המס בגין המשכורות של השנים הקודמות, בא מס הכנסה בתביעה כלפי העובדים, ביניהם יגאל מיודענו, שעליהם לשלם את המס שלא הועבר אליו באמצעות המעביד.
יגאל טען בין היתר שלא הוא חייב בתשלום המס, אלא המעביד – החברה.
השופטת (בהסתמכה על החוק ועל פסקי דין שונים) מציינת כי לדעתה החבות המהותית בתשלום המס מוטלת על העובד, המעביד איננו אלא סוג של "מתווך" או "צינור" להעברת הכספים מהעובד אל פקיד השומה. אולם, המעביד הינו "ערב" לחוב המס של העובד כלפי רשויות המס, זאת בשל סוג של "חזקה" לקיומו של מעין הסכם (משתמע) לפיו, העובד משיל מעל עצמו את עול העברת המס ומטילו על שכם המעביד, והמעביד נאות לשאת בנטל זה.
השופטת בפסק דינה, למרות נטיית ליבה, אינה מכריעה בשאלה האם אכן, באופן כללי, רשאית רשות המיסים להטיל חבות זו על העובד, משלא עמד המעביד בנטל העברת כספי המס אליה. אולם, היא קובעת כי במקרה שהנסיבות מורות על כך שהעובד היה מודע לכך שהמעביד לא מעביר את כספי המס לרשויות המס ומשלם לו את כספו ב"שחור", הרי שנסתרה ה"חזקה" האמורה. כלומר: אם העובד היה מודע לכך שהמעביד לא נושא על שכמו את נטל העברת המס, שוב לא יוכל להיתלות בטענה שחבות העברת המס מוטלת על המעביד ואין לרשות המס להלין עליו.
לגבי המקרה המדובר, קבעה השופטת כי אכן הנסיבות מורות על כך כי העובד ידע שהמעביד לא העביר את כספי המס לרשות המס. המדובר הוא באדם מן הישוב, שקיבל מידי חודש תלוש על סכום של כ2,500 ¤ ולעומתו מזומנים בסכום של יותר מפי 3 מסכום זה. מדובר במאות אלפי ¤ שזרמו לכיסיו של יגאל לאורך השנים. לא יתכן שטחו עיניו מראות את שכל בר-בי-רב היה רואה מיד.
סוף דבר: השופטת חייבה את יגאל בתשלום המס בגין סכומי השכר אותם קיבל ב"שחור", ואשר לא ניתן היה לגבותם ממעבידו.
אבי קדוש רו"ח | תכנוני מס, פנסיה, תוכניות עיסקיות, חברות ושותפויות, עמותות ומלכ"רים, שכר ודיני עבודה, החזרי מס לשכירים.
