מאת: עו"ד אבי גורמן; עו"ד עמיה גולדשטיין | פורסם: 17/05/2015
לאחרונה ניתן בבית המשפט העליון פסק דין מכונן בנוגע להתיישנות חובות מס, עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ ואח'[1]. במסגרת פסק הדין עלתה השאלה האם הרשות רשאית לדרוש פירעון חובות בחלוף תקופת ההתיישנות, כתנאי, בעת בקשה של אזרח לאישור או תעודה? במילים אחרות, האם יש להחיל את דיני ההתיישנות על "הליכי גבייה פאסיביים"? לאחר דיון מקיף נדחה הערעור, ונקבע כי דיני ההתיישנות חלים על הליכי גביה פאסיביים". חשוב לציין כי לעניין "הליכי גביה אקטיביים"[2], חלים דיני התיישנות. זאת מכוח הלכתנעמה נסייר[3].
פסק דין זה בדומה להלכת נסייר עוסק בארנונה, עם זאת יש לו השפעה גם לעניין חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963. זאת מאחר וסעיף 16 לחוק עוסק במתן אישורים לרישום עסקה בטאבו. סעיף זה הוזכר במפורש בפסק הדין, ונאמר כי על אף העובדה כי הינו שונה במידה מסוימת אין קושי להחיל את המסקנה שנקבעה בפסק הדין גם לגביו. עם זאת, הדבר לא נקבע לגביו באופן מפורש.
דא עקא, נקבע כי תחולתו של פסק הדין, היא מכאן להבא! משמע, הלכה זו לא תחול על חובות קודמים שנצברו. המשמעות שעלולה להיות כתוצאה מקביעה זו היא קשה, נישום אשר חוב המס שלו התיישן יצטרך לשלם על מנת לקבל אישורים.
עם זאת, מדובר בפסיקה מבורכת לעתיד. כתוצאה מפסיקה זו לא תוכל הרשות לקפוא על שמריה, ולחכות לנישום שיבוא לבקש את האישורים ואז לדרוש פירעון חובות שהתיישנו.
"מצוין – אבל.." – פסק הדין החדש "מצוין" בכל הנוגע להתנהלות בעתיד, "אבל" הוא מהווה למעשה הלכה מחמירה בייחס לתיקים הנדונים כיום והמתייחסים באופן טבעי לחובות העבר!
[1](טרם פורסם, ניתן ביום 15.4.2015)
[2] מדובר בהליכים לגביית חובות אותן יוזמות הרשויות השונות מכוח פקודת המסים (גביה(.
[3] רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד סד(1) 215 (2010).