מאת: אבי גורמן, עו"ד; עמיה גולדשטיין, עו"ד | פורסם: 12/03/2015
סעיף 63 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק) מעניק פטור ממס שבח, על ויתור של זכות במקרקעין. בהתאם ללשון הסעיף ישנו תנאי יחיד - העדר תמורה, ובמובן זה הסעיף מעניק פטור רחב. עם זאת, סעיף זה מהווה לכאורה סתירה להגדרת "מכירה" הקבועה בסעיף 1 לחוק, לפיה הענקתה של זכות במקרקעין, העברתה, או ויתור עליה בין בתמורה ובין ללא תמורה מהווה "מכירה".
רשות המיסים פירשה את הסעיף כמעניק פטור במקרים מצומצמים ביותר. צמצום זה נובע ממשמעותו של המונח "ויתור" בו עוסק הסעיף. ויתור - פעולה בה מסתלק המוכר מזכויותיו, מבלי שיעביר אותם באופן אקטיבי לאחר. כתוצאה מכך, בפועל, המקרה עליו חל הסעיף הוא כאשר חוכר של זכות במקרקעין מוותר, בהעדר תמורה, על זכות החכירה. לאחר ההסתלקות הזכות עוברת באופן אוטומטי אל בעל המקרקעין, מי שהזכות השיורית במקרקעין שמורה לו.
בו"ע 44633-04-12[1] הורחבה פרשנות הסעיף. במקרה שם במסגרת הסכם פשרה, ויתר אחד הצדדים על חלק ממקרקעין. נקבע כי מדובר בויתור אמיתי, ועל כן יש להחיל את הפטור הקבוע בסעיף 63 לחוק. בנוסף, נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו.
לפני מספר ימים במסגרת הסדר בין הצדדים, ביטל בית המשפט העליון את פסק דינה של ועדת הערר[2]. אנו בדעה כי יתכן והמילה ויתור כשלעצמה, סובלת גם פרשנות רחבה. אולם פרשנות רחבה שכזו תהא בניגוד לתכלית החקיקה, ואף עלולה לרוקן מתוכן את החוק.
זכרו! גם העברה של זכויות במקרקעין ללא תמורה מהווה "מכירה" לעניין החוק, אלא אם נקבע במפורש כי יחול פטור ממס.
[1] נבילה עטא שחאדה דיאב ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין נצרת, מיסים כז/6 (דצמבר 2013) ה-34
[2] ע"א 7044/13 מנהל מס שבח נצרת נ' יורשי המנוח מוחמד אברהים דיאב, (טרם פורסם, ניתן ביום 04.03.2015)