מאת: רו"ח אבי קדוש, רו"ח איתן שפיר | פורסם: 08/12/2013
חישוב התגמול בטרם תיקון 107 לחוק
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), קובע את הזכאות לתגמול למשרתים במילואים, את תנאיה והוראות כיצד ליישמה.
ביום 01.08.2008, התקבל בכנסת חוק שירות המילואים התשס"ח-2008, אשר על פי סעיף 34 בו, תוקנו הוראות בחוק הביטוח הלאומי הנוגעים לתגמולים למשרתים במילואים (להלן: "תיקון 107").
התיקונים בחוק הביטוח הלאומי התייחסו לסעיפים 270 ו- 271, כלהלן:
בסעיף 270 התווספה הגדרה: " שירות חצי-יומי" – שירות מילואים שתחילתו לאחר השעה 16:00 ושמשכו, לרבות זמני הנסיעה אל מקום השירות וממנו, אינו עולה על שש שעות באותו היום, בהתייצבות אחת, בהתאם לכללים ולהוראות שייקבעו בפקודות הצבא, כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955".
סעיף 271 קובע את התגמול לו יהיה זכאי משרת במילואים בעד שירותו.
בטרם תיקון 107, ההוראה בסעיף הייתה כלהלן: "מי שמשרת כחוק במילואים, ישולם לו תגמול בשיעור האמור בסעיף 272 בעד כל יום שירותו במילואים".
סעיף 272 קובע כיצד לחשב את התגמול לו זכאי המשרת במילואים, אם הוא עובד, עובד עצמאי, לא עובד ולא עצמאי. אנו נתמקד בתגמול ל"עובד".
הסעיף קובע "שיעור תגמול". על-פי הסעיף: "שיעור התגמול ליום יהיה, למי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה – (1) עובד – שכר העבודה הרגיל...".
"שכר העבודה הרגיל" מוגדר בסעיף 273 לחוק הביטוח הלאומי, כלהלן: "סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל- 1 בחודש שבו החל שירות המילואים (בסעיף זה - רבע השנה)... סכום ההכנסה המתקבל כאמור יחולק ב-90".
הציטוט הנ"ל מתייחס למקרה בסיסי בו המשרת במילואים עובד (אצל אותו המעביד) תקופה של – לפחות – שלושה חודשים מלאים בטרם החל לשרת במילואים ולא שולם לו כל פיצוי לאחר מכן בגין תקופה זו (או בגין חלק ממנה) והיה עובד גם בתכוף ליום בו החל לשרת במילואים.
חישוב התגמול על פי החוק לאחר תיקון 107
להלן סעיף 271 כנוסחו לאחר תיקון 107:
(א) מי שמשרת כחוק במילואים, ישולם לו תגמול בשיעור האמור בסעיף 272, בעד ימי שירותו במילואים כמפורט להלן, לפי העניין, אף אם הכנסתו לא פחתה מחמת שירותו כאמור:
(1) לגבי שירות רצוף של שבעה ימי מילואים, לרבות כמה תקופות בנות שבעה ימים כל אחת – בעד כל יום מילואים;
(2) היתה יתרת ימי השירות במילואים לאחר חישוב התגמול כאמור בפסקה (1), שישה ימים – בעד שבעה ימים; פחתה היתרה כאמור משישה ימים – בעד סך ימי המילואים הנותרים כשהוא מוכפל ב-1.4.
(ב) שיעור התגמול למי ששירת שירות חצי-יומי, יהיה מחצית השיעור האמור בסעיף 272.
השינוי (על פי תיקון 107), בכל הנוגע לחישוב התגמול לפי סעיף 271, מתייחס רק למספר "שיעורי התגמול" שיש לשלם לעובד ששירת במילואים בגין כל יום שירות (בס"ק א') ובגין שירות חצי-יומי (בס"ק ב'). אולם, בחישוב "שיעור התגמול" לפי סעיף 272 (כמתואר לעיל), לא חל שינוי.
כלומר:
"שיעור התגמול" נותר כשהיה: "שכר העבודה הרגיל" – השכר הרגיל ששולם לעובד בעד רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו החל שירות המילואים, מחולק ב-90.
אולם, בניגוד להוראת הסעיף קודם תיקון 107, על פיה חישוב התגמול בעד כל יום שירות מילואים היה "שיעור תגמול" בודד, הרי שלאחר תיקון 107 ייתכן שישולם יותר מ"שיעור תגמול" בודד בעד יום שירות מילואים, כלהלן:
בנוסף, נקבע בסעיף כי התגמול בגין שירות המילואים יהיה "אף אם הכנסתו לא פחתה מחמת שירותו כאמור". קביעה זו מבטלת את השלכות פס"ד גב ים (ע"ע 300307/98 חב' גב ים לקרקעות בע"מ נ' גבריאל אבן), בו נקבע כי העובד לא זכאי לתגמול בגין ימים בהם שירת במילואים אם לא נעדר בהםמעבודתו ולא נפגעה הכנסתו, למשל כאשר השירות בוצע לאחר שעות העבודה.
הערה:
תיקון 107 לחוק התייחס גם לגובה התגמול המזערי ליום וקבע כי במקום תגמול מזערי שהוא החלק ה-30 של שכר המינימום, התגמול המזערי יהיה 68% מהסכום הבסיסי ליום.
במאמר זה, לא אתייחס לפרט זה של התיקון.
ביום 2.3.2011 תוקן שוב חוק הביטוח הלאומי (להלן: "תיקון 127").
עניינו של התיקון:
סעיף 276(א) לחוק הביטוח לאומי, כנוסחו טרם תיקון 127, היה כלהלן:
(א) (1) מי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה עובד וברבע השנה שקדם לשירותו עבד לפחות 75 ימים אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד, או מי ששכרו משתלם על בסיס של חודש או יותר, ישלם לו מעבידו את התגמול המגיע לו.
(2) התגמול ישולם לכל המאוחר ביום שבו היה משתלם שכרו אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד;
(3) דין התגמול המגיע לעובד לפי סעיף קטן זה כדין שכר עבודה.
סעיף 280 לחוק הביטוח הלאומי, כנוסחו טרם תיקון 127, היה כלהלן:
"המוסד יחזיר למעביד את התגמול שהמעביד שילם לעובדו לפי סעיף 276(א).
להלן נוסח סעיף 276(א), לאחר תיקון 127:
(א) (1) מי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה עובד וברבע השנה שקדם לשירותו עבד לפחות 75 ימים אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד, או מי ששכרו משתלם על בסיס של חודש או יותר, ישלם לו מעבידו תשלום על חשבון התגמול, בסכום השכר שהיה משולם לעובד אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד;
(2) התשלום כאמור בפסקה (1) ישולם לכל המאוחר ביום שבו היה משתלם שכרו אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד;
(3) דין התשלום המגיע לעובד לפי סעיף קטן זה כדין שכר עבודה.
להלן נוסח סעיף 280, לאחר תיקון 127:
(א) המוסד יעביר למעביד של עובד כאמור בסעיף 276(א), את סכום התגמול המגיע לעובד.
(ב) המעביד יעביר לעובד את יתרת התגמול; בסעיף זה, "יתרת התגמול" – ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד לפי סעיף קטן (א) ובין התשלום ששילם מעביד לעובד על חשבון התגמול לפי סעיף 276(א), למעט סכום ששילם לעובד עקב עבודתו או סכום שהיה משלם לו בין שהוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו.
(ג) דין יתרת התגמול כדין שכר עבודה, והמעביד יעבירו לעובד לכל המאוחר ביום שבו היה משתלם שכרו של העובד בעד החודש שבו הועבר התגמול למעביד כאמור בסעיף קטן (א).
המשמעויות של תיקון 127:
א. הסכום שהמעביד משלם לעובדו בעד ימי שירות המילואים שלו, מהווה "תשלום על חשבון התגמול" (מעין מקדמה על חשבון התגמול) ולא "התגמול" עצמו (כפי שהיה קודם התיקון).
ב. שכרו של העובד בעד הימים בהם שירת שירות מילואים, יהיה שכרו הרגיל כאילו עבד כרגיל באותם ימים (השכר שהיה מקבל בטרם תחולת תיקון 107 בעד ימים אלו היה בסכום של "שיעור התגמול" (1/90 משכרו הכולל לשלושת החודשים שקדמו לחודש שירות המילואים) לכל יום מילואים. השכר שהיה מקבל לאחר תיקון 107, בטרם תיקון 127, בעד ימים אלו היה בגובה "התגמול" (בהתאם לכמות הימים ששירת במילואים – 5,6,7 או יותר) כפי שהוסבר לעיל).
ג. בחודש קבלת תגמולי המילואים, על המעביד להעביר לעובדו את "יתרת התגמול".
ד. הנתונים שלהלן, רלוונטיים לצורך חישוב "יתרת התגמול":
ה. חישוב יתרת התגמול תתבצע כלהלן:
ו. דין "יתרת התגמול" כדין שכר עבודה, ועל המעביד להעבירו לעובד ביום שבו היה משתלם שכרו בגין אותו החודש בו הועבר התגמול מאת המוסד לידי המעביד.
הפרשות וניכויים סוציאליים
סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי קובע: " מעביד ועובדיו, או מעביד בלבד, שנהגו לשלם תשלומים לקופת תגמולים או לקופת פנסיה או לקופה או לקרן כיוצא באלה, יהיו המעביד והעובד הזכאי לתגמול לפי פרק זה, או המעביד בלבד, הכל לפי הענין, חייבים להמשיך לשלם תשלומים לאותה קופה או לאותה קרן בעד פרק הזמן שהעובד שירת במילואים, כאילו העובד לא שירת במילואים והוסיף לעבוד".
בסעיף זה לא חל שינוי כלשהוא בתיקונים 107 ו-127 לחוק.
הסבר לשינויי החקיקה - תיקון 107 לחוק - שינוי התגמול בעד ימי המילואים
על פי דברי ההסבר להצעת חוק שירות המילואים (לפיו תוקן גם חוק הביטוח הלאומי בתיקון 107 – כתיקון עקיף), הסיבה לשינוי התגמול לפי תיקון 107, נובעת מכך ש"על פי דרך חישוב זו (1/90 מהשכר הכולל לשלושת החודשים שקדמו לשירות המילואים (להלן: "שיעור התגמול"), בעד כל יום מילואים – א.ק.), המשרת במילואים תקופות קצרות מ-7 ימים אינו מפוצה על אובדן שכר עבודה מלא. כך, מי שמשרת 5 ימים מפוצה על 5/30 משכרו, בעוד שעבור שבוע בן 5 ימי עבודה, היה זכאי לשכר עבודה של שבוע מלא 7/30 כלומר פי 1.4 מהפיצוי הקבוע כיום בחוק. מוצע לתקן עיוות זה כך שיינתן פיצוי מלא על ימי המילואים שמבצע איש המילואים".
תגמול בעד שירות חצי יומי
על פי דברי ההסבר להצעת חוק שירות המילואים, הסיבה לקביעת זכאות לתגמול גם בעד שירות חצי יומי נובעת מכך ש"במקרים רבים נקראים אנשי מילואים לשירות שאינו עולה על יום אחד, אשר מזכה אותם בתגמול בשיעור שכר העבודה הרגיל וההכנסה הממוצעת, לפי העניין , כמשמעותם בסעיף 273 לחוק הביטוח הלאומי... ואולם קיימים מקרים רבים שבהם שירות המילואים מבוצע במשך פרק זמן קצר ביותר, בן מספר שעות, שהשפעתו על עבודתו של אישר המילואים היא חלקית. לפיכך, אין זה סביר לשלם לאותו משרת מילואים תגמול בשיעור המשולם למי ששירת יום מילואים מלא. המדובר במקרים כדוגמת תרגילי גיוס שבמסגרתם נקראים אנשי המילואים להתייצב בנקודת מפגש הקרובה לביתם, בקריאה לשירות מילואים לצורך השתתפות בדיון הנערך בסמוך למקום המגורים של איש המילואים, בקריאה לריאיון הנערך על ידי מפקד היחידה וכיוצא באלה, ובלבד שמשך שירות המילואים, לרבות משך הנסיעות למקום השירות ובחזרה, לא יעלה על שש שעות.
מוצע, כי בנסיבות כאמור ישולם לחייל המילואים מחצית התגמול שהיה משתלם לו בעד שירות מילואים יומי. ניתן למצוא הצדקה לכך גם, או אף בעיקר בהיותו של התגמול "גמלה מחליפת שכר" שתכליתה להעמיד את חייל המילואים במצב שבו היה נמצא אילולא נקרא למילואים".
יובהר, כי אין הכוונה לשלול ממשרת המילואים את התגמול שהוא זכאי לו כאשר שירות המילואים גרם לו להפסד יום עבודה, גם אם זומן לשעות בודדות. לפיכך מוצע, כי שירות המילואים ה"חצי יומי" יוגבל בפקודות הצבא, כך שייקבעו לגביו כללים והוראות שיגבילו את הקריאה לשירות כזה או שיאפשרו חריגה ממנו, בנסיבות המצדיקות זאת.
הערה לדברי ההסבר
על פי דברי ההסבר, התגמול בעד שירות חצי יומי אמור להיות "מחצית התגמול שהיה משתלם לו בעד שירות מילואים יומי". ואכן בהצעת החוק נאמר כי: "שיעור התגמול למי ששירת שירות חצי-יומי, יהיה מחצית התגמול הניתן בעד יום שירות במילואים לפי סעיף קטן (א)(3)". ס"ק (א)(3) מתייחס לתגמול של 1.4 משיעור התגמול (למי ששירת פחות משישה ימים), לפיכך מחצית ממנו תהיה 0.7 משיעור התגמול.
עם זאת, בתיקון לחוק, כפי שהתקבל בסופו של דבר, נקבע כי התגמול בעד שירות חצי-יומי יהיה רק 0.5 משיעור התגמול – " מחצית השיעור האמור בסעיף 272".
תיקון 127 לחוק - קביעת "תשלום על חשבון התגמול" ו"יתרת התגמול"
בדברי ההסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון 125) (תשלום תגמולים למשרתים במילואים באמצעות מעביד), התשע"א-2011, הובהרה הסיבה שבשלה נקבע העיקרון כי הסכום שהמעביד משלם לעובדו בגין הימים בהם שירת במילואים יהווה רק "תשלום ע"ח התגמול", וכן הדרישה שהמעביד יעביר לעובד את "יתרת התגמול".
דברי ההסבר מצוטטים להלן:
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1195 (להלן – החוק), קובע בפרק י"ב את התגמולים שישולמו למבוטח ששירת במילואים ואת הוראת לעניין אופן תשלומם: לעובד במשכורת או לעובד בשכר שעבד יותר מ-75 ימים אצל מעבידו, התגמול משולם באמצעות המעביד. המעביד משלם את התגמול לעובד, והמוסד לביטוח לאומי מחזיר למעביד את התגמול ששילם.
שיעור התגמול ליום מחושב לפי סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו החל שירות המילואים, כשהוא מחולק ב-90. ואולם, לפי סעיף 271 לחוק, שתוקן בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008, התגמול האמור משולם בעד כל יום מילואים בשירות רצוף של שבעה ימים, ואם תקופת השירות או יתרתה קצרה מהאמור, משולם תשלום גבוה ממכפלת התגמול ליום במספר ימי המילואים. כך עשוי להיווצר הפרש בין החישוב שעורך המוסד לביטוח לאומי לפי ימי השירות בפועל ולפיו מעביר תגמול למעביד, ובין החישוב שעורך המעביד על בסיס סכום התגמול ליום ולפיו הוא משלם לעובדו. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ניתוח תגמול מילואים לעובדים בשירות המדינה, מיום כ"ז בשבט התש"ע, 11 בפברואר 2010), ההפרש האמור עלול להגיע למאות ואף לאלפים של שקלים חדשים, זכויות העובדים נפגעות עקב כך.
הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להבטיח שסכום מלוא התגמול שמגיע לעובד בעד שירות המילואים יועבר לידיו בסופו של דבר, על ידי הנחיה ברורה לעניין אופן התשלום בידי המעביד.
מוצע לקבוע חובה של המעביד לשלם לעובד ששירת במילואים תשלום על חשבון התגמול בסכום השכר שהיה משולם לעובד אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד. כמו כן, מוצע לקבוע שהמעביד יעביר לעובד את יתרת הסכום המגיעה לו בשל ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד מהמוסד לביטוח לאומי ובין התשלום שהמעביד שילם לעובד על חשבון התגמול. עוד מוצע לקבוע שבחישוב ההפרש האמור המעביד לא יביא בחשבון סכום ששולם לעובד עקב עבודתו וסכום שהיה משולם לעובד בין שהיה מוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו, כגון תשלומים בעד ימים כימי המנוחה השבועית שבהם העובד אינו אמור לעבוד או תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה בפועל.
כדי שהעובד יוכל לעמוד על זכותו לקבל את מלוא התגמול ולאפשר לו לדעת מהו סכום התגמול שמגיע לו, מוצע לקבוע כי דין הסכומים שהמעביד חייב בהעברתם יהיה כדין שכר עבודה, וכן לקבוע את המועד לתשלומם. עוד מוצע לתקן את חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כך שהמעביד יחויב לפרט בתלוש השכר של העובד את התשלומים שהמעביד שילם על חשבון התגמול, וכן את יתרת התגמול שהועברה אליו.
מספר הערות לדברי ההסבר:
כלומר: עשוי להיווצר הפרש בין החישוב שעורך המוסד לצורך תשלום התגמול לבין החישוב שעורך המעביד. ההפרש יכול לנבוע מכך שהמוסד, עורך חישוב לפיו מוכפל שיעור התגמול במקדמים (1.4 או 1.167 או 1) לצורך חישוב התגמול בגין כל יום עבודה, ואילו המעביד משלם תגמול ליום לפי השכר הרגיל של העובד בגין אותו היום.
יש לציין כי גם בטרם תיקון 127 לחוק (ולאחר תיקון 107), המעביד נדרש לשלם תגמול שמחושב על פי שיעור התגמול כפי שהוא מוכפל במקדמים הנ"ל. מסקנה זו נובעת מכך ש"התגמול" הוגדר אז בסעיף 271 לחוק כ"שיעור תגמול" לפי סעיף 272 לחוק לאחר שהוכפל במקדמים הנ"ל. את "התגמול" הזה נדרש המעביד לשלם לעובד לפי סעיף 276 כבר במועד בו משתלם שכרו של העובד בעד החודש שבו יצא לשירות מילואים.
כלומר: לא זו בלבד שהמעביד נדרש לשלם את מלוא התגמול (לאחר ההתחשבות במקדמים), אלא שהוא נדרש לשלם זאת עוד לפני שקיבל את התגמול מהמוסד.
עם זאת, מכיוון שהרציונל של תיקון 107 לחוק היה למנוע פגיעה בעובד שיצא לשירות המילואים (כמתואר בדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל שצוטטו לעיל), כך שלא יקבל בגין ימי המילואים שכר נמוך יותר מכפי שהיה מקבל לולא נקרא לשירות, מעבידים רבים נהגו לשלם לעובד את שכרו המלא בגין אותו החודש ולהותיר בידם את הסכומים שקיבלו מהמוסד בתמורה.
כלומר: לכאורה, על-פי דברי ההסבר, תשלומים בעד ימי מנוחה שבועית וכד' (שישי, שבת, חגים) מהווים "סכום שהיה משולם לעובד בין שהיה מוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו". לפיכך, אין לקחתם בחשבון בחישוב ההפרש הנ"ל. אם כך, עובד שמקבל שכר גם בגין ימי מנוחה שבועית (עובד בשכר חודשי) שיצא למילואים בימי המנוחה השבועית שלו (ברצף עם ימים נוספים או לא), יהיה זכאי לקבל את מלוא הסכומים (לא רק ה"הפרש") שהעביר המוסד למעביד בגין ימים אלו. זאת, בנוסף לשכר שקיבל מהמעביד בגין ימים אלו.
כפי שנראה בהמשך, ייתכן שקביעה זו עומדת בסתירה לאמור בסעיף הקודם.
יישום הוראות החוק, לאחר תיקונים 107 ו-127
על פי האמור לעיל, היישום של הוראות החוק לגבי עובד ששירת במילואים, מתחלק לשלושה שלבים:
יישום כל שלב משלבים אלה מתואר להלן:
תשלום המעסיק "על חשבון התגמול" לעובד
מדובר בהוראה שלכאורה הינה פשוטה מאוד ליישום.
על פי סעיף 276, המעביד ישלם לעובד את שכרו בגין חודש העבודה שבחלקו או בכולו הוא שהה בשירות מילואים, בסכום השכר שהיה משתלם לו אילולא שירת במילואים והמשיך לעבוד. כלומר: העובד יקבל – כמקדמה על חשבון תגמולי המילואים – את השכר הרגיל לאותו חודש, מבלי להתחשב בימי המילואים כימי היעדרות של העובד.
עם זאת, מהוראת סעיף 280 לחוק עולה כי לא כל השכר שמשולם לעובד בגין הימים בהם שירת במילואים מהווה מקדמה על חשבון תגמולי המילואים. רק אותם רכיבי שכר שמשולמים לעובד ואינם "עקב עבודתו" וגם לא היו משולמים לעובד אילו נעדר מעבודתו (היעדרות שלא בתשלום), מהווים מקדמה ע"ח התגמול. רכיבים שמשולמים לעובד "עקב עבודתו" וכן רכיבים המשולמים לעובד "בין שהוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו" מהווים שכר רגיל לעובד בעד ימים אלו, ולא יקוזזו לאחר מכן מתוך סכומי התגמול שיועברו למעביד על ידי המוסד לפי סעיף 280.
למרות שההוראה לכאורה פשוטה ליישום בעניין זה, עלולים להתעורר קשיים ביישום במקרים ספציפיים. להלן מספר מקרים כאמור, ואופן יישום הוראות החוק במקרים אלו, לדעתי.
היישום במקרים ספציפיים
נראה כי המעביד לא יידרש לשלם לעובד שכר נוסף בגין ימים אלו. כך, ששכרו החודשי של העובד יהיה בדיוק כפי שהיה אילולא העובד יצא למילואים בימים אלו. את התגמול בעד ימים אלו יקבל בשלב השני – במסגרת התשלום בגין "יתרת התגמול".
2.עובד שנקרא לשירות מילואים וגם עבד בימים אלו
מצב כאמור אפשרי בין היתר בכל אחת מהסיטואציות שלהלן:
א. עובד שנקרא למילואים לאחר שעות העבודה.
ב. עובד שנקרא למילואים במסגרת ימי חופשתו.
ג. עובד שמגיע לעבודה בתקופת שירותו במילואים.
אופן התשלום "על חשבון התגמול" בכל אחד מהמקרים הנ"ל יהיה זהה – העובד יקבל שכר רגיל עבור ימים אלו. אם עבד גם שעות נוספות, יקבל – כמובן – תמורה בעד עבודה בשעות נוספות. אם שהה בחופשתו השנתית ונקרא למילואים, יירשם לו "ניצול ימי חופש" בעד אותם ימים ויקבל שכר רגיל בעד ימי החופש (רישום ניצול ימי החופש והשכר הרגיל שיקבל, יהיה בדיוק כפי שהיה לולא היה נקרא לשירות מילואים במסגרת ימי חופשתו).
הביטוי לתגמול הראוי בגין עבודתו/חופשתו בימי המילואים (בהשוואה למי שלא עבד ולא היה בחופשה בימי המילואים), לא יהיה בשלב של התשלום על חשבון התגמול, אלא בשלב האחרון – של תשלום יתרת התגמול, שכן עובד שעבד בימי המילואים מקבל שכר ששולם לו "עקב עבודתו" ועובד ששהה בחופשתו השנתית מקבל שכר שאותו היה מקבל גם אילו "נעדר מעבודתו" (שהרי הוא שוהה בחופשה בתשלום) ולכן סכומים אלו יתווספו ל"יתרת התגמול".
בפרקטיקה, חלק ממקומות העבודה – בעיקר בקרב עובדי המדינה – יושמו הוראות החוק (עקב תיקון 107 לחוק), בשלב זה (של תשלום "על חשבון התגמול") באופן הבא:
א. התשלום בגין העבודה בפועל, תהיה כמו התשלום בגין עבודה בשעות נוספות. עד 8.5 שעות באותו היום – ישולמו 100% ("שעות עודפות"), שעתיים הבאות – 125%, כל שעה נוספת 150%.
ב. אם מגיעה תוספת בגין שעות משמרת, תורנות וכו' – היא תשולם בהתאם לכללים שחלים על אותו עובד ועל תשלום תוספת משמרת ותורנות בשעות נוספות.
ג. העובד זכאי להחזר על נסיעות שביצע "בתפקיד".
הצורך להשתמש במנגנון של תשלום בעד שעות עודפות ושעות נוספות, נובע מכך שכאמור לעיל, בגין ימי המילואים נרשמת היעדרות לעובד בגין ימי המילואים שלו. לפיכך, השעות שעבד בפועל באותם ימים, יירשמו כשעות מחוץ למסגרת שעות העבודה.
ויודגש, ההוראות הנ"ל בחוזר הנציבות מתייחסות רק למקרה של עבודה בפועל בימי המילואים, לא במקרה של מילואים בימי החופשה ו/או בימי המנוחה השבועית.
שאלה עשויה להתעורר במקרה שהעובד שעל פי תנאי העסקתו לא זכאי לקבל הטבה זו בתקופת היעדרות, כגון: עובד שזכאי להטבת רכב ממעסיקו והרכב נלקח ממנו בתקופת היעדרות.
מחד, באופן רגיל העובד מקבל את ההטבה ונזקף לו שווי בגינה. גם התגמול שיתקבל מהמוסד יחושב מהשכר ב-90 הימים שקדמו לחודש בו שירת העובד במילואים, כולל זקיפת השווי בחודשים אלו. מאידך, הרכב נלקח מהעובד בתקופת ההיעדרות וכמובן אין לזקוף לו שווי.
במקרה כזה, נראה כי המעביד נדרש לשלם לעובדו שכר נוסף בגובה זקיפת השווי. מסקנה זו נובעת מכך שזקיפת השווי מבטאת את שוויה של ההטבה לעובד במישור הפרטי, ולכן מהווה חלק מהשכר. לפיכך, על מנת שהעובד יקבל את שכרו הרגיל בעד אותו החודש, על המעביד לפצותו על מניעת ההטבה ממנו בגין ההיעדרות, כאשר עילת ההיעדרות היא יציאה לשירות מילואים.
אם העובד זכאי לקבל את ההטבה גם בתקופת היעדרותו, ייזקף לו שווי כרגיל בשכרו.
לעניין ההתחשבות בזקיפת השווי בחישוב "יתרת התגמול", ראה להלן.
תשלומים כאמור שאמורים להיות משולמים לעובד בחודש בו יצא לשירות מילואים, ישולמו כרגיל, כאילו לא יצא לשירות מילואים.
עם זאת, לעניין חישוב "יתרת התגמול", יש הבדל בין תשלומים כאמור שהעובד זכאי להם בין אם הוסיף לעבוד ובין אם נעדר מעבודתו, לאלו שהעובד זכאי להם רק בגין ימי עבודה בפועל.
לכאורה, ככל שמדובר ברכיבי שכר שמהווים בסיס לתשלום דמי ביטוח (חייבים במס לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה), המעביד צריך לשלם אותם לעובד במסגרת ה"תשלום על חשבון התגמול", בין אם העובד זכאי להן רק בעד ימי עבודה בפועל ובין אם זכאי להם גם בימי היעדרות.
ההבדל בין השניים, יהיה בחישוב "יתרת התגמול".
לדוגמא: עובד שמקום עבודתו רחוק ממקום מגוריו כך שנדרש לעשות נסיעות עירוניות וגם נסיעות בינעירוניות. העובד מקבל החזר גם בגין כרטיס חופשי-חודשי וגם בגין העלות של הנסיעה הבינעירונית. עובד כאמור שנעדר היעדרות שלא בתשלום למספר ימים, זכאי לקבל כרגיל את ההחזר בגין כרטיס חופשי-חודשי (כנמוך מבין כלל האפשרויות), אולם לא זכאי לקבל בגין ימי היעדרותו את עלות הנסיעה הבינעירונית.
אולם, עובד כאמור שנעדר בשל שירות מילואים, זכאי לקבל ממעבידו כ"תשלום על חשבון התגמול", את שני המרכיבים הנ"ל של הוצאות הנסיעות. לעניין יתרת התגמול, המעביד לא יוכל לקזז את ההחזר בגין כרטיס חופשי-חדשי, אך יוכל לקזז את ההחזר בגין דמי הנסיעות, כפי שיתואר להלן.
התשלום לעובד יומי/שעתי "על חשבון התגמול", יהיה השכר היומי או השעתי שלו כפול מספר הימים או השעות (בהתאמה) בהן נעדר מעבודתו בגין שירות המילואים שלו.
העברת כספי "התגמול" למעביד על ידי המוסד
שלב זה מבוצע על ידי המוסד לפי סעיף 280 לחוק, וחישוב סכום "התגמול" יהיה לפי המתואר בסעיף 271 וכמפורט לעיל.
השכר שיילקח בחשבון, הוא כלל רכיבי השכר החייבים בדמי ביטוח לרבות החזרי הוצאות, החלק ב"תשלום נוסף" שמתייחס לחודשי הבסיס או לחלק מהם, זקיפות שווי וכו'.
המוסד יעביר למעביד את "התגמול" לפי חישוב זה.
באם בעתיד העובד יקבל הפרשים בגין חודשי הבסיס, יהיה צורך להגיש תביעה נוספת לביטוח לאומי שיוסיף את הסכום הנדרש לתגמול בהתאם לחישוב שייערך מחדש אשר יכלול את ההפרשים הללו.
העברת "יתרת התגמול" לעובד, על ידי מעבידו
כאמור, יתרת התגמול הינה ההפרש בין התגמול שהועבר למעסיק עבור עובדו, לבין התשלום על חשבון התגמול שהמעביד שילם לעובדו.
התשלום על חשבון התגמול, הינו מלוא התשלום שהמעביד שילם לעובד לפי סעיף 276, למעט סכום ששילם לעובד עקב עבודתו או סכום שהיה משלם לו בין שהוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו.
לפיכך יישום הוראות החוק בעניין זה יתבצע כלהלן:
א. הנתונים שלהלן, רלוונטיים לצורך חישוב "יתרת התגמול":
אין צורך לערוך כל חישוב, מדובר בסכום שהועבר בפועל על ידי המוסד.
זהו הסכום שהמעביד שילם לעובדו בגין ימי המילואים, כולל מה ששילם לעובד עקב עבודתו וכן סכומים ששילם לעובד ואשר היה משלם לו גם אילו נעדר מעבודתו. כמו"כ סכום שנזקף כשווי לעובד כדין, ייחשב כחלק מסכום זה.
מדובר בעובד שעבד בפועל ביום שירות המילואים שלו, ולכן מגיע לו שכר עבודה בנוסף לתגמול המילואים. אילו היה ניתן לקזז שכר זה מתגמול המילואים לצורך חישוב ה"הפרש" בין התגמול לבין התשלום ע"ח התגמול, ובכך להקטין את "יתרת התגמול", משמעות הדבר הייתה שהמעביד קיבל מהמוסד החזר בעד השכר ששילם לעובדו בעד שעות עבודה בפועל. אין ספק שהמוסד לא אמור לשפות את המעביד בגין שכר ששילם לעובדו בעד שעות עבודה בפועל.
שכר כאמור, יכול שיתקבל בגין חלק מיום העבודה או כולו (כאשר העובד נקרא לשירות לאחר שעות העבודה). כמו"כ ייתכן שבגין אותו היום העובד יהיה זכאי לתגמול מלא (בשירות שאינו חצי-יומי) או למחצית התגמול (בשירות חצי-יומי). ייתכן שהשכר בעד עבודת העובד בפועל ביום המילואים, יהיה חלק מהשכר הרגיל או שכר עבודה נוספת (כגון: שעות נוספות, כוננויות וכו').
בכל אחד מהמקרים הנ"ל, לא ניתן יהיה לקזז את השכר שהעובד קיבל בעד עבודה בפועל מ"התגמול" שהועבר למעביד על ידי המוסד, לצורך חישוב "יתרת התגמול" שתועבר לעובד.
במאמר הבא, אתייחס למרכיב הנוסף שמהווה חלק מ"מיתרת התגמול" - סכומים שהיו משולמים לעובד "בין שהוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו". במאמר זה אסקור את חוזר הביטוח הלאומי שמתייחס לעניין זה ואת דברי ההסבר להצעת החוק - בהקשר של ההתייחסות לתשלום בעד המנוחה השבועית כסכום שהיה משולם לעובד "בין שהוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו", תוך הבעת ביקורת על האמור בחוזר והצגת המשמעויות מרחיקות הלכת של פרשנות המוסד על המעבידים.
אבי קדוש רו"ח | תכנוני מס, פנסיה, תוכניות עיסקיות, חברות ושותפויות, עמותות ומלכ"רים, שכר ודיני עבודה, החזרי מס לשכירים.
