מיסוי הפרשות מעביד בעבור בעל שליטה - לקצבה ולביטוח אובדן כושר עבודה

א. האם תקרת ההפרשה לבעל שליטה לקופת גמל לאחר תיקון 190 לפקודת מס הכנסה היא 7.5% משכרו ועד תקרה של ארבע פעמים השכר הממוצע,  ללא התחשבות בגובה השכר שמשך? ב. במקרה שחלה מגבלה של 7.5% משכרו של בעל השליטה, האם המגבלה כוללת את ההפרשה לביטוח אובדן כושר עבודה?

לשאלה 1

תיקון 190 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "התיקון") שינה בין היתר את הוראת סעיף 32(9) לפקודה, כך שהתקרה בסעיף לעניין גובה ההפקדה המקסימלי המותר לבעל שליטה תתייחס רק להפקדות למטרת פיצויים.

החל מתחולת תיקון 190 לפקודה (להלן: "התיקון"), אין עוד מגבלה להפקדות המעביד למטרת קצבה בעבור עובד שהוא בעל שליטה מעבר למגבלה הקיימת לעניין כל עובד שכיר אחר בחברת המעטים.

סעיף 3(ה3) לפקודה קובע כלהלן:

"סכומים ששילמו כל מעבידיו של עובד, בעבורו, לקופות גמל לקצבה, על חשבון מרכיב תגמולי המעביד, העולים על השיעור להפקדה כשהוא מוכפל במשכורתו של העובד או בסכום התקרה, לפי הנמוך מביניהם, יראו אותם כהכנסת עבודה של העובד, במועד שבו שולמו לקופות הגמל; סכומים ששולמו כאמור, לקופות הגמל, אשר אינם עולים על שיעור ההפקדה כשהוא מוכפל כאמור, יראו אותם כהכנסת עבודה של העובד, במועד שקיבל אותם;

...

'סכום התקרה' - סכום השווה לארבע פעמים השכר הממוצע במשק בחודש".

כיוון שלאור תיקון 190 לפקודה, דין הפקדות לקצבה בעבור בעל השליטה הוא כדין הפקדות לקצבה בעבור כל עובד אחר בחברה - תקרת ההפקדות שלא יראו כהכנסת עבודה של העובד במועד שבו שולמו לקופת הגמל היא "השיעור להפקדה" (לענייננו: 7.5%) כשהוא מוכפל במשכורתו של העובד או בסכום השווה לארבע פעמים השכר הממוצע במשק - לפי הנמוך מביניהם.

כל סכום שעולה על תקרת ההפקדה האמורה יתחייב במס בידי העובד במועד שבו שולם לקופת הגמל (יש לזקוף שווי בגינו).

מובן שאם העובד יתחייב במס בגין הפקדה זו, ההוצאה תותר לחברה כמו כל הוצאת שכר נוספת שתשולם לבעל השליטה.

לשאלה 2

כאמור, פרט לעניין ההפרשה למטרת פיצויים שגובהה בעבור בעלי שליטה בחברת מעטים עדיין מוגבל לפי סעיף 32(9) לפקודה, דין ההפרשות השוטפות של המעביד בעבור בעל שליטה הוא כדין הפרשות המעביד בעבור כל עובד אחר.

לפיכך, יחולו על הפרשות אלו הוראות סעיף 32(14)(ב) לפקודה כשם שהן חלות על כל עובד אחר.

להלן הוראות סעיף 32(14)(ב) לפקודה:

"...היתה ההכנסה שבשלה נרכש ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, הכנסה לפי סעיף 2(1) או (2), והביטוח הוא ביטוח מועדף, יותרו ניכויים בשל הוצאה לרכישת הביטוח המועדף שהיא בסכום של עד 3.5% מההכנסה לפי סעיף 2(1) או ממשכורתו של העובד, לפי הענין, שהיא הכנסה חייבת ובלבד שניכויים לפי פסקת משנה זו, לא יותרו בשל הכנסה כאמור, העולה על סכום השווה לסך כל השכר הממוצע במשק בשנת המס כשהוא מחולק ב-3; ואולם אם שילם המעביד בעבור עובדו לקופת גמל, על חשבון מרכיב תגמולי המעביד, סכום בשיעור העולה על 4% ממשכורתו של העובד, יופחת מהשיעור הנקוב ברישה, לגבי הכנסה לפי סעיף 2(2), ההפרש שבין השיעור ששילם המעביד כאמור, לבין 4%".

כלומר:

א.   לא ניתן להפריש בעבור ביטוח אובדן כושר עבודה בגין משכורת הגבוהה מהשכר הממוצע במשק השנתי כשהוא מחולק בשלוש (במילים אחרות: השכר הממוצע במשק החודשי, כשהוא מוכפל בארבע). הוצאה כזו אינה מוכרת.

ב.   אם הפרשות המעביד בגין מרכיב תגמולי המעביד עלה על 4% - יופחת שיעור ההפרשה המותר בעבור ביטוח אובדן כושר עבודה (3.5%) באותו שיעור שהוא ההפרש בין שיעור ההפרשה בפועל למרכיב התגמולים לבין שיעור של 4%. במילים אחרות: לא ניתן להפריש למרכיב התגמולים ולמרכיב ביטוח אובדן כושר העבודה - גם יחד - שיעור הגבוה מ-7.5%.

האמור נכון לבעל שליטה בחברת מעטים, כשם שהוא נכון לכל עובד אחר בחברה.

 התשובה אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי, ואין כל אחריות על תוצאות השימוש בה