מאת: רו"ח אבי קדוש | פורסם: 08/12/2013
בפס"ד דניאל מונטיא נ' איי.אס.אס אשמורת (ניתן ב-29.10.07) נידון הנושא הבא: דניאל מונטיא (להלן: העובד) היה שכיר באיי.אס.אס אשמורת (להלן: המעביד). אחת מטענותיו של העובד הייתה כי מכח סעיף יב(1) לצו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה (שביהמ"ש פסק שהוא אכן חל עליו), הוא זכאי לביטוח פנסיוני בהפרשות המעביד והעובד לקרן הפנסיה מבטחים.
המעביד, טען לעומתו, כי לא הפריש עבורו את ההפרשות האמורות, בשל סירובו של העובד לנכות משכרו את חלקו בהפרשות. בית הדין דחה טענה זו בשל שתי סיבות: א. סירוב כאמור הוא ויתור על זכות המעוגנת בצו הרחבה שאיננה ניתנת לויתור. ב. הטענה לא נתמכה בראיות.
בית הדין קבע בפסק דינו כי על המעביד לשלם לעובד את סכומי ההפרשות שלא הפריש ובנוסף – חייב לפצותו בגין הזיכוי ממס, אשר לא קיבל לאורך שנות עבודתו, ואשר היה מקבל אילו היה המעביד מפריש את ההפרשות שהיה חייב בהן. עם זאת, דחה את הדרישה לפיצוי בגין אובדן וותק בקרן הפנסיה, בשל אי הרמת נטל הראיה באשר לגובה הנזק. כמו"כ, בית הדין דחה את הדרישה לפיצויי הלנה על הסכומים שלא הופרשו לקופת הגמל, שכן זכות זו קנויה לקרן הפנסיה (קופת-הגמל) בלבד ולא לעובד (ע"פ סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר).
בנוסף, היה מקרה שהגיע לדיון בפני ביהמ"ש בו המעביד לא העביר לקופת גמל כספים, למרות שניכה את חלקו של העובד בתלוש המשכורת. ביהמ"ש פסק שהמדובר במצג כוזב כלפי העובד, שבתמימותו מסתמך על מה שהוא רואה בתלוש השכר שלו ובשל כך הסכים להפחתת הסכומים משכרו, לשם העברתם לקופת הגמל. מצג כוזב כזה עולה לכדי "כוונת מרמה" גם אם המעביד מתכוון בעתיד (כשמצב החברה ישתפר) להעביר את הסכומים לקופת הגמל. הדבר מהווה עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין – "קבלת דבר במרמה" שהעונש עליה הוא 3 שנות מאסר (ואם הדבר נעשה בנסיבות מחמירות – 5 שנות מאסר). במקרה הנידון, ביהמ"ש גזר על המעביד (בהתחשבות בנסיבות מקלות) הארכת תקופת מאסר על תנאי לשנתיים, עבודות לטובת הציבור – 300 שעות, קנס של 1500 ¤ ופיצוי לעובד בסך 7,000 ¤.
אבי קדוש רו"ח | תכנוני מס, פנסיה, תוכניות עיסקיות, חברות ושותפויות, עמותות ומלכ"רים, שכר ודיני עבודה, החזרי מס לשכירים.
